פסק-דין בתיק עש"א 50983-02-11

1.         המשיב 1 (להלן, גם "הבנק") הגיש תובענה כספית בסדר דין מקוצר כנגד ב.ח.טרופיקנה שיווק בע"מ, היא הנתבעת 1 ב-ת.א. 18206-09-09, וכנגד הנתבע 2, ערב להתחייבויותיה, הוא המערער שבפניי. הנתבעים ביקשו וקיבלו רשות להתגונן. הליך עיקרי זה נדון בפניי. במסגרתו מטיחים בעלי הדין, אהדדי, שורה של טענות ומענות.

2.         במסגרת ההליכים האמורים הגיש הבנק בקשה למימוש משכון על משאית של המערער. במסגרת הליכי הוצל"פ אלו מונה המשיב 2 (להלן, גם "עו"ד פינגרר"), ככונס נכסים על המשאית האמורה. עו"ד פינגרר מכר את המשאית. על רקע זה התנהלו הליכים יגעים בלשכת ההוצאה לפועל, בפני כב' רשם ההוצאה לפועל סעיד עיסא.

3.         יש למקד הדעת לבקשת המערער, הוא החייב שם, שהוכתרה בכותרת "בקשה לביטול מכר וחיוב הכונס בהוצאות". בקשה זו סורבה ומכר המשאית אושר. על כך הוגשה בקשת רשות ערעור שנדונה בפני כב' סגן הנשיא וגנר. סגן הנשיא וגנר קבע כי ראש ההוצאה לפועל לא דן בסעיפים 11-9 לבקשת המערער, שעניינן "חיוב הכונס בהוצאות". הוא הורה להחזיר הדיון לראש ההוצאה לפועל, בעניין זה בלבד.

4.         לנוכח זאת נקבע דיון ביום 3.2.11. בעקבות הדיון האמור ניתנה החלטת הרשם עיסא בה נדחתה העתירה לחייב את עו"ד פינגרר בהוצאות. על כך הוגש כתב הערעור שבפניי. הערעור הוגש בזכות. נמסרה תגובת עו"ד פינגרר. בדיון בפניי הוריתי על הגשת סיכומי טענות בכתב, מוגבלים במספר העמודים. לאחר שעו"ד פינגרר לא מילא הוראה זו החלטתי להידרש לטיעון שני שהוגש כהלכה על ידו, ובדעתי להתעלם מן הטיעון הראשון, שחרג באופן מופלג מהוראתי האמורה.

5.         אין עוררין כי בשלב מן השלבים אישר הרשם עיסא את מכר המשאית. בהחלטתו מיום 28.10.09 הוא אישר את מכירתה לצד ג'. הוא הורה, בין השאר, כי "החלטה זו תיכנס לתוקף בתום 10 ימים מיום המצאתה על ידי החייב במסירה אישית או, לחילופין, בדואר רשום עם אישור מסירה". אין חולק כי הרשם עיסא נתבקש לאשר את המכר, בטרם מילא עו"ד פינגרר את ההוראה האמורה. המשאית נמכרה ביום 3.11.09. ההחלטה הומצאה למערער ביום 12.11.09. ברי כי ממועד זה אמור היה עו"ד פינגרר להמתין 10 ימים, שמא המערער יגיש בקשות או השגות. ממילא לא ניתן היה למכור את המשאית, אלא לכל המוקדם החל מיום 22.11.09, ולא ביום 3.11.09.

            הרשם עיסא קבע כי "ייתכן והכונס פעל שלא כדין בעת שביצע את הליך המכירה בטרם חלפו 10 ימים מיום מסירת ההחלטה ביום 29.10.09 לידי החייב, אולם לא הובאה בפניי אף לא בדל-ראיה לפיה עקב כן נגרם כל נזק כלשהו לחייב". כפי שיבואר בהמשך הנני חולק על הרישא של הקביעה האמורה, ואולם הנני מאמץ את הסיפא לה.

6.         התשתית הנורמטיבית תימצא לנו בסעיף 58(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, המורה כי "כונס נכסים אשר ללא הצדק סביר לא מילא חובה מחובותיו לפי פרק זה, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בפיצוי הנזק שגרם בכך, ורשאי הוא להורות על חילוט הערובה שנתן כונס הנכסים, כולה או מקצתה, לשם סילוק המגיע ממנו".

            משמע, אלמנט משכלל שבלעדיו לא יקום חיובו של כונס הנכסים הוא שכתוצאה מאי מילוי חובה ללא הצדק סביר, נגרם לחייב נזק. הנזק אמור להיות סיבתי למחדל הנטען. שהרי הסעיף מדבר על "הנזק שגרם בכך". משמע, אמור להיות מוכח "נזק". נזק זה אמור להיות מוסב על ידי כונס הנכסים בכך שהוא "גרם" לו. והביטוי "בכך" מצביע על הקשר הסיבתי ההכרחי.

7.         ב"כ הצדדים, בין השאר, משפיעים עליי רוב טענות והאשמות, שכלל אינן צריכות להכרעתי. טענותיהם אלו נסבות על מכלול הסכסוך ביניהם, והרי הוא יידון ויוכרע על ידי במסגרת התביעה בה דנתי לעיל. שומה עליי להתמקד, ללא כל קשר לטענות האמורות, אלא לנדרש לפי סעיף 58(א) הנ"ל.

8.         אין מענה מניח את הדעת בפיו של עו"ד פינגרר, שמא לא יכול להיות מענה מניח את הדעת, על שום מה לא המתין עו"ד פינגרר לחלוף המועד שנקצב למערער-החייב, כמצוות החלטתו של הרשם עיסא. משום כך, אין ספק, עו"ד פינגרר התרשל. ממילא הוא לא מצביע על הצדק סביר. משום כך אמירתו של הרשם עיסא כי "ייתכן והכונס פעל שלא כדין", אינה הולמת את הקביעה ההחלטית המתבקשת. עו"ד פינגרר פעל, כלשון הסעיף, מבלי שהוא מצביע על "הצדק סביר" לפועלו.

9.         המערער סבור שדי בכך. לטעמו, התוצאה האמורה מחייבת את חיובו של עו"ד פינגרר בהוצאות. כטיעונו, הדעה על פיה "על ראש ההוצל"פ או על בית המשפט בערכאה זו לבדוק אם נגרם נזק כלשהו עומדת בניגוד גמור להלכה הפסוקה שצורפה להודעת הערעור ומצביעה על המשך התעלמות המשיבים מתקנות ההוצל"פ המגדירות את תפקידי יו"ר הוצל"פ בהליך כינוס..." (סעיף 5 להשלמת הטיעונים). ב"כ המערער שוגה בכך. הוא גוזר את השקפתו מפסק דינו של כב' השופט אילן שילה ב-ע"א (מרכז) 12103-05-09 ח.אבי ציפויי שיש (1993) בע"מ נ' שיש דן תעשיות שיש ואבן (1995) בע"מ (במאגרי "נבו"). לא מצאתי כל אחיזה לטענה האמורה בפסק דין זה. והרי הדברים עולים מפורשות מלשונו של סעיף 58(א), שהובא לעיל. אכן המחוקק רשאי היה לקבוע כי אין צורך בהוכחת נזק, ובהוכחת הקשר הסיבתי שלו למחדלו של כונס הנכסים, אך הוא לא עשה כן.

10.        תכליתה של הוראת הרשם עיסא הייתה ברורה. היא אפשרה לחייב-המערער להגיש הצעה גבוהה יותר בגין מכר זה. אכן עניינו של החייב, אף עניינו של הזוכה, הוא שהמשאית תימכר בתמורה הגבוהה ביותר. העובדה הנטענת על ידי הבנק כי קיימת יתרת חוב גבוהה של המערער, בוודאי אינה רלוונטית. עניינו של המערער, מכל מקום, הוא שיתרת החוב תהיה קטנה יותר, ומכאן עניינו המובהק למכור את המשאית במחיר הגבוה ביותר. שמא יגרום החייב לכך שצד ג' יציע הצעה גבוהה יותר.

11.        משום כך, על מנת שהמערער יגיע אל המבוקש שומה היה עליו להצביע ולהוכיח כי אילו היה מקבל את ההודעה האמורה, היה מגיש הצעה גבוהה יותר. ככל שנתון זה היה מוכח היה מחוייב כונס הנכסים, מן הסתם, בהפרש האמור. המערער, לכל אורך הדרך, כושל בכך. המערער ידע על הצעה של מכירת המשאית בסכום של 65,000 ש"ח במזומן. הוא לא הציע הצעה זהה, ובוודאי לא הציע הצעה גבוהה יותר. כך, משום שהצעתו הייתה בפריסה בתשלומים בעוד שבפני הכונס הייתה הצעה במזומן. במצב דברים זה, לטעמי, לא היה שיקול דעת לכונס, אלא לבקש מהרשם עיסא למכור את הרכב במחיר המוצע, רק משום שהוא היה המחיר הגבוה ביותר בנסיבות.

            אין צריך לומר כי מכלול טענותיו של המערער אודות נזקים עקיפים שנגרמו לו כתוצאה מכך, גם לוקה בסתמיות ולא נמצא לו כל עיגון ראייתי, הוא אף לוקה בהתלהמות. אכן, החיוב הקלאסי המתבקש נגד כונס הנכסים היה נגזר אילו בפני הרשם עיסא הייתה מונחת ראיה, רלוונטית למחדלו של כונס הנכסים, שהייתה גורמת לכך שהמשאית הייתה נמכרת במחיר גבוה יותר. הא ותו לא.

12.        לנוכח זאת דינו של הערעור להידחות. כאמור הערעור הוא על רקע העובדה, שאין עליה עוררין ואף עו"ד פינגרר מודה בה, על פיה המכירה נעשתה טרם שחלף המועד לתגובת המערער-החייב, ובניגוד להוראת הרשם עיסא. לכך חוברת העובדה שתחילה הוגשו סיכומי טענות בהיקף נרחב, וכתוצאה מכך התעכב הדיון. כל אלו גוזרים שאגב דחיית הערעור לא יינתן צו להוצאות.

13.        לפיכך הנני דוחה הערעור.

            אין צו להוצאות.

14.        המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  ד' אב תשע"א, 04 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.